לאחר שתיאר משה בפרשה הקודמת "כי תבוא",את הטובות ,ואת הרעות שתבאנה על ישראל לפי מעשיו, אנו קוראים סמוך לסיום הפרשה : "אלה דברי הברית אשר צוה יהוה את משה " וגו'.

פרשת "ניצבים" מתחילה בפרק כ"ט פס' ט: " אתם ניצבים היום כלכם לפני יהוה אלהיכם,ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושטריכם,כל איש ישראל:טפכם,נשיכם,וגרך אשר בקרב מחניך, מחטב עציך עד שאב מימיך: לעברך בברית יהוה אלהיך… אשר יהוה אלהיך כרת עמך היום… ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת… כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני יהוה אלהינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום"וגו.

ר' חיים בן עטר פרשן תורה ומקובל בן המאה ה-18 התייחס לפסוקים אלו בספר הפרושים שכתב למקרא  "אור החיים",וכך הקשה:

ראשית ,מדוע יש צורך בברית נוספת על הברית האמורה בפרשת "כי תבוא"? ואם רצה אלוהים להוסיף פרטים בברית אשר לא הזכיר קודם לכן  מדוע לא חיבר את שתי הבריתות לאחת  וסיכמן בפסוק "אלה דברי הברית?

שנית, מדוע משתמשת התורה במילה "נצבים" ? ניתן היה לומר "נקהלים" או "עומדים" שהן מצויות יותר ואינן ייחודיות כל-כך.

שלישית, הרי נאמר ,"אתם נצבים היום כלכם", מדוע אפוא  היה צורך מיד אח"כ, לתת פירוט ברשימה ארוכה את מי בדיוק הברית כוללת: טפכם נשיכם וכו'?

על אלה עונה בעל "אור החיים": בפרשות "כי תבוא " ו"נצבים" מוזכרים למעשה שני סוגי ברית: הברית ב"כי תבוא" היא ברית ושבועה המתייחסת לכל יחיד בישראל , אשר חייב לקבל על עצמו את האחריות לקיום התורה המצווה והברית ומשום כך נאמרו האזהרות והקללות בלשון יחיד.

ואילו הברית של פרשת "נצבים" היא הברית לכלל ישראל שבמרכזה ערבות הדדית

ועל כך נאמרה ברית זו בלשון רבים:  "אתם נצבים" … ו"על אשר עזבו את הברית".

בסיום הברית מודגשת הערבות והאחריות ההדדית בפסוק: הנסתרות לה' אלוהינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". ועל כך אמר רש"י: על הנסתרות, דהיינו על עברות שעובר האדם בסתר אינכם יכולים להיות ערבים ואילו על הנגלות לנו ולבנינו, לבער הרע מקרבנו. והוסיף בעל "אור החיים" : "וזה שיתחייב כל אחד על אחיהו העברי, כפי היכולת שביד כל אחד".ולכן משתמשת התורה במילה "נצבים" כי פרושה הינו :ממונים, אחראים.

והמלה "כולכם באה לומר כי על כולכם מוטל עול זה , כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד כגודל מעמדו ותפקידו כן גודל אחריותו וערבותו.

ולכן לאחר שהדגישה שחובת האחריות והערבות מוטלת על כולם, חזרה התורה ופרטה: ראשיכם …טפכם נשיכם וכו, להדגיש שלכל אחד , כגודל תפקידו-מעמדו, כן גודל אחריותו.

גם איתי, כישראלי,כחילוני  נכרתה הברית . גם אם לא מתקיימת נוכחות פיזית של המחויבים בברית , בזמן ובמקום המיוחדים שבהם היא נערכת- גם הם חלק ממקיימי הברית

בהמשך הפרשה , בפרק ל' פס' ט"ו נאמר "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע….החיים והמוות נתתי לפניך ,הברכה והקללה, ובחרת בחיים"… וגו'.

 כל ערב שבת,אנו קוראים קטע זה מספר דברים , וחשוב מאד למקם את הרעיון  המובא לעיל בקונטקסט התרבותי – היסטורי שבתוכו היא צמחה.

העולם העתיק של מסופוטמיה ואף זה של יוון- שניהם דגלו- כל אחד בואריאציה משלו – בעיקרון שהאדם הוא כלי משחק בידיהם של האלים הקפריזים בעלי ההתנהגות הבלתי צפויה.

הקארמה ההודית כמו המוירה היוונית ,הם שהכתיבו את מהלך חייו של האדם בעולם ומפניהם לא הייתה לאדם שום אופציה להתמודד, או להתנגד.

הספרות המיתולוגית והטרגדיות היווניות מדגישות את הרעיון שאין לאדם היכולת לשנות את גורלו. כל ניסיון כזה נועד לכישלון מלכתחילה. הכל כבר קבוע מראש וכל שנותר הוא לקבלו בהכנעה.

המקרא מרים דגל חדש – מוליך מהפיכה חשיבתית, אנושית מאד, גדולה ומעמיד את האדם כקברניט של חייו, כאדון לגורלו, כמכריע הכרעות מרכזיות וכנושא באחריות להן.

האדם עומד כל יום בפני בחירה בין טוב ורע וחייב בכל יום ,בכל רגע לעשות הכרעה ולשאת בתוצאותיה.

 בספר בראשית , לאחר כל בריאה נאמר "וירא אלהים כי טוב " ודווקא אחרי בריאת האדם – לא נאמר. הכיצד? מכאן שהאדם המיועד לחופש הבחירה חייב להוכיח את עצמו באיזו מידה הוא טוב ואין לחלק לו ציון מראש.

. בחירה חופשית ניתנה לו לאדם, למען יתמודד ויטול על עצמו אחריות.

. בהכרעותיו , אינו רק מכריע את גורלו כי אם במובנים רבים , מכריע גם את גורל משפחתו וקהילתו.

בדברי הנביאים אנו מוצאים את המסרים ההומניסטיים הרלוונטיים לימינו. מסרים שנדחקו הצידה על ידי עטיפה צורנית ופולחנית:

"הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך"(מיכה ו' ח).

 וכדברי הנביא זכריה :"משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו, ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו, ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם".

זו הברית המשמעותית הרלוונטית, המבוססת על ייחוד היסטורי ועל סולם ערכים המעניק לנו תחושת גאווה ותקווה, וזו גם המשמעות העמוקה של  "החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים…"